האם חיטה הוא מזון בעייתי?
מתמודדים עם מחלת מעיים דלקתית? ייתכן שיצא לכם לשמוע את המשפט: "אין קשר בין מה שאתם אוכלים למחלה שלכם". אבל, זה רחוק מהאמת!
מרבית האוכלוסיה סובלת מרגישויות למזון, עם זאת, לא תמיד קל להשיג בדיקות מעבדה מעמיקות, וגם אם כן- הן לא תמיד רגישות מספיק כדי לעלות על רגישויות ואלרגיות סמויות.
לכן, כמאותגרי מחלות מעי דלקתיות, קרוהן, קוליטיס ודיברטיקוליטיס חשוב שתהיו מודעים מודעים כיצד מזונות שונים משפיעים עליכם.
אחד המזונות האלרגניים והמעוררי גירוי עבור המערכת החיסונית, היא החיטה. זאת בשל נוכחותו של הגלוטן- חלבון החיטה.
גלוטן הוא חלבון המצוי בחיטה וגם בשעורה ובשיפון. הוא נמצא במאכלים רבים כמו לחם, פסטה, מאפים, דגנים, מרקים, רטבים, בירה, רוטב סויה, שבולת שועל, חומץ ובמזונות מעובדים.
הגלוטן הוא חלבון שעלול לעורר את מערכת החיסון ליצור נוגדנים ולגרום לתגובה אלרגית.
הבעיה היא, שלא תמיד ניתן לעלות על רגישות או אי סבילות לגלוטן בבדיקות מעבדה, ובמקרים רבים הדבר מפוספס.
באופן כללי השפעת צריכת חיטה על בעיות בריאותיות ועל מחלות מעי דלקתיות בפרט הוא נושא מאד חם ומדובר היום, ולא סתם. ד"ר ויליאמס דיוויס, מחבר הספר המרתק "בטן של חיטה" תיאר את החיטה כ"רעל הכרוני המושלם" ומדבר על כך שהחיטה של היום היא שונה לחלוטין מבחינה גנטית מהחיטה שאבות אבותינו נהגו לאכול, ושהיא תוצר של הכלאה מעשה ידי אדם שנועד להניב יבול גדול יותר שמאופיין בעמידות למחלות ולתנאי מזג האויר. למרבה הצער, התמרון הגנטי הזה גרם לשינוי במבנה וברמות הגלוטן ולתוספת של חלבונים חדשים נוספים שלא כל מעי מסוגל לפרק ולספוג.
מחקרים גנטיים עדכניי מראים שמחלת הצליאק, וכן מחלות מעי דלקתיות, קרוהן, קוליטיס כיבית ודיברטיקוליטיס חולקים גנים שמעלים את הסיכון לשלושת המצבים.
הבעיות הבריאותיות העלולות להגרם בעקבות צריכת חיטה
צליאק- אי סבילות לגלוטן
מחלת מעי תורשתית אוטואימונית בה המערכת החיסונית גורמת לפגיעה בתאים במעי הדק כתוצאה מחשיפה לחלבון הגלוטן. התסמנים הם: נפיחות, שלשול, בחילה, עצירות, עייפות, ירידה פתאומית במשקל, נשירת שיער, אנמיה ותת ספיגה.
בשנים האחרונות מצטברות להן יותר ויותר עדויות אודות הקשר הגנטי בין מחלת הצליאק למחלות מעי דלקתיות- קרוהן, קוליטיס ודיברטיקוליטיס. מחקרים מצאו שאנשים הסובלים ממחלת הצליאק הם בעלי סיכון גבוה יותר לפתח מחלת קרוהן, ולהיפך. מידע זה מרמז אולי על כך שמחלת קרוהן יכולה להיות גרסה של מחלת צליאק בשילוב טריגרים נוספים.
אלרגיה לחיטה
תגובה חיסונית, לא אוטואימונית (לא נגד תאי הגוף עצמו), היוצרת נוגדנים נגד חלבונים בחיטה, לווא דווקא גלוטן. נוגדנים אלו מתפזרים לרקמות השונות וגורמים לתסמינים כגון פריחה, בחילה, קלקול קיבה, שלשול, ליחה ונזלת, התעטשויות, כאבי ראש, אסטמה.
רגישות לגלוטן
צורה פחות חמורה של אי סבילות לגלוטן וכוללת תסמינים הדומים למחלת הצליאק אך לא אוטואימונית ואיננה גורמת לנזק למעיים. כאשר מפסיקים לצרוך גלוטן, ברוב המקרים הסמפטומים חולפים. לגלוטן לוקח הרבה זמן להתפנות מהגוף, לכן יכול לקחת לפחות חודש עד לדעיכה מוחלטת של הסמפטומים.
כיצד עלול גלוטן להחמיר תסמיני מחלות מעי דלקתיות?
מחלת צליאק לא מאובחנת
אנשים רבים יכולים לחיות שנים עם מחלת צליאק לא מאובחנת. לעיתים קרובות כאשר קיימת מחלה אוטואימונית, יכולה להתפרץ מחלה אוטואימונית נוספת, מכאן, צליאק עלול לעודד התפרצות מחלת מעי דלקתית. דוגמא לכך הוא מחקר מ 2004 שמצא ש 25% מחולי קרוהן סובלים גם מצליאק. מחקר בשנת 2011 הראה שהסובלים ממחלת קורהן נוטים יותר לסבול מצליאק בשל השפעה גנטית (1)
תסמונת המעי הדליף
למעי שלנו יש מנגנון הגנה. הוא מורכב מצמתים הדוקים שהמטרה שלהם לשמש מעין מחסום הגנה שמפריד בין מה שנמצא במעי לבין שאר הגוף שלנו. כאשר מחסום ההגנה הזה לא עובד כמו שצריך, זה הופך את המעי לחדיר (לדליף), וחומרים מזיקים עלולים להכנס לזרם הדם שלנו. תסמונת שבה נוצרים מרווחים בין התאים הנמצאים על קרום המעי והופכים אותו לדליף- מאפשר חדירת רעלים, חיידקים, חלקיקי מזון לא מעוכלים ונוגדנים לדם.
חיטה מכילה חלבון שנקרא גליאדין. הגליאדין מעודד עלייה ברמות חלבון אחר שנמצא במעי- הזונלין. רמות גבוהות של זונלין מעודדות יצירת מרווחים בתאים שבדופן המעיף ומובילות להתפתחות של מעי דליף. נמצא, שאצל חולי קרוהן מתרחש שחרור זונלין גבוה יותר וממושך יותר מאשר אצל אנשים בריאים.
כלומר, נראה שגלוטן יוצר מעי דליף ברוב המקרים, אך במחלת קרוהן, באופן עז יותר.
התסמינים של מעי דליף כוללים: נפיחות, גזים, התכווצויות, רגישויות למזון וכאבים. כמו כן המצב עלול לבוא לידי ביטוי גם מחוץ למערכת העיכול כמו דלקות עור, אקזמה, דלקת מפרקים, עייפות כרונית ומחלות כרוניות רבות אחרות. (2)(3)
מעיים פגומים אינם יכולים לפרק סוכרים
חיטה ודגנים מורכבים אחרים מורכבים משרשראות של מולקולות חד-סוכר הקורויות פוליסכרידים. מחלות קרוהן וקוליטיס כיבית גורמות לבעיה בספיגה ובפירוק סוכרים אלו. כתוצאה מכך הסוכרים הלא מפורקים נשארים במעי ומשמשים כמצע לשגשוג של חיידקים לא ידידותיים. שגשוג יתר של חיידקים אלו גורם להיווצרות של חומציות יתר במעי, גזים, נפיחות והחמרה בתסמיני הדלקת (4).
גמילה מגלוטן
מהנסיון שלי בקליניקה, בכל פעם שמרחיקים גלוטן מהתזונה, התסמינים בהכרח משתפרים. זה מתבטא בהתמעטות שלשולים, כאבים ונפיחות בטנית.
על מנת להרחיק את הגלוטן מהתזונה, חשוב להוריד לחלוטין צריכת מוצרים המכילים גלוטן למשך לפחות 30 יום, רצוי שתהליך זה יתבצע תחת פיקוח של נטורופת או תזונאי.
במידה וקיימת רגישות לגלוטן, אפילו כמות קטנה עלולה לגרום להיישנות התסמינים.
בעקבות המודעות ההולכת וגדלה על השלכותיו של הגלוטן על בריאות הציבור, ניתן למצוא מזונות "נטולי גלוטן" רבים על המדפים בחנויות. חשוב לזכור שרוב המזונות האלו לווא דווקא בריאים. רובם מעובדים ומכילים כמויות גבוהות של חומרים משמרים. חשוב לקרוא את התווית ולבחור בתחליפי גלוטן בריאים ועד כמה שיותר קרובים למקורם הטבעי.
המנעות מגלוטן היא קריטית כחלק מטיפול טבעי בקרוהן, קוליטיס כיבית ודיברטיקוליטיס.
בתהליך הגמילה מגלוטן, עלולים להתרחש תסמיני גמילה כמו חוסר שקט, כאבי בטן, כאבי ראש, סחרחורות ועוד. תסמינים אלו הם זמניים ויחלפו כאשר הגוף יתנקה לחלוטין מגלוטן ויסתגל למצב החדש.
מקורות:
4. https://www.karger.com/Article/FullText/445392
=