ויתניה משכרת – מהווה צמח מפתח ברפואה ההודית המסורתית. תודות לאיכויותיה והשפעתה על האדם מבחינת האנרגיה והוויטאליות, היא מכונה “הג’ינסנג ההודי”. לאור הפוטנציאל המגוון הגלום בויתניה, המחקר המדעי מגלה בצמח עניין רב בשנים האחרונות והוא נחקר בהקשרים קוגניטיביים, רגשיים, חיסוניים ועוד.
ג’ינסנג אמריקאי – זהו שיח בעל שורשים עבים ומסועפים, אשר מזכירים צורת אדם, ועל פי הרפואה המסורתית יתרונותיו רבים ומגוונים. באופן כללי, מיוחסת לו היכולת שמאפשרת לאדם להתמודד עם האתגרים והעומסים של חיי היומיום ברמה הפיזית והנפשית. מבחינה אנרגטית הוא נחשב לפחות חם וממריץ מהג’ינסנג הקוריאני. השפעתו על תפקודים שונים בגוף, מצב הרוח ועל הסיבולת, זוכה כיום לסימוכין מדעי.
מרווה משולשת – זהו אחד מצמחי המרפא והתבלין המקומיים המוכרים והשימושיים ביותר מזה אלפי שנים, בפרט למצבים המצריכים איכות מרוממת, משקמת, ממריצה ומאתנת. האיכות הכללית המרפה של המרווה מתאימה גם למצבי חוסר שקט, כשטרדות היום-יום משפיעות על מצב הרוח. על פי הרפואה המסורתית, בתקופת הפריחה הקצרה של המרווה המשולשת, מלא האנרגיה והוויטאליות שבצמח עוברים אל הפרחים, אשר איכותם מעניקה תחושת הגנה ודחיפה עדינה לקראת תהליכים של התחדשות ושינוי.
ורבנה רפואית – זהו צמח הגדל בר גם בישראל, אשר נמצא בשימוש במסורות הרפואיות הים-תיכוניות והאירופאיות מזה מאות בשנים, ונזכר בכתבי מרפא עתיקים. לורבנה מיוחסות איכויות תומכות ומאזנות בעיקר באספקטים נפשיים ורגשיים, והמחקר המודרני מצא כי הרכיבים verbenalin וה- hastadosides מתקשרים לפעילות זו.
מליסה רפואית – זהו אחד מצמחי המרפא העתיקים ביותר בשימוש האדם. למליסה ניחוח לימוני משכר שמקורו בשמנים הארומטיים שבעלים להם מיוחסת השפעתה העיקרית. ברפואה המסורתית משמשת המליסה במצבים של חוסר שקט כללי ושל תחושת מועקה, וגם לסיוע להירדמות מהירה.
קמומיל – זהו אחד הצמחים המוכרים והטעימים ביותר לשתייה בחליטה. הקמומיל הוא צמח ארומטי עדין בעל מסורת ארוכת שנים כצמח מרפא בעל פעילות מגוונת מאוד. בראייה מסורתית יש לו איכות מרפה כללית, ואנרגיה המשרה תחושת נינוחות ורוגע. כיום ניתן לקשור איכויות אילו לרכיבים בצמח כגון הפלבנואידים והשמנים הנדיפים [1].
