האשימוטו והקשר למערכת העיכול

האשימוטו: הבנה מעמיקה של מחלה אוטואימונית

מחלת האשימוטו (Hashimoto’s thyroiditis) היא ההפרעה האוטואימונית השכיחה ביותר הפוגעת בבלוטת התריס, ומוערך כי היא משפיעה על מיליוני אנשים ברחבי העולם – בעיקר נשים. המחלה נקראת על שם הרופא היפני ד"ר האקרו האשימוטו, שתיאר אותה לראשונה בשנת 1912.

במחלת האשימוטו מערכת החיסון של הגוף יוצרת נוגדנים עצמיים (Anti-TPO, Anti-TG) נגד רקמת בלוטת התריס. תגובה זו גורמת לדלקת כרונית בבלוטה, אשר עם הזמן עלולה להביא לפגיעה בתפקודה ולירידה בייצור הורמוני התריס – T3 ו־T4. הורמונים אלו ממלאים תפקיד מרכזי בוויסות חילוף החומרים, רמות האנרגיה, טמפרטורת הגוף, מצב הרוח ותפקודים חיוניים נוספים.

תסמינים של האשימוטו

האשימוטו מתפתחת לרוב באופן איטי ולכן הסימנים עשויים להיות הדרגתיים ולעיתים לא ספציפיים. בין התסמינים השכיחים ניתן למצוא:

• עייפות מתמשכת וחולשה כללית

• עלייה במשקל למרות תיאבון רגיל או מופחת

• רגישות לקור ועור יבש

• נשירת שיער ושיער דליל

• עצירות כרונית

• מצבי רוח ירודים, דיכאון או האטה מחשבתית

• קשיי ריכוז וזיכרון

• במקרים מסוימים מתפתחת גם גוייטר (הגדלה של בלוטת התריס), הנראית כנפיחות בצוואר

• 
  

אבחנה רפואית וטיפול מקובל

האבחון מתבצע באמצעות בדיקות דם הבוחנות את רמות ההורמונים TSH, T3 ו־T4 לצד רמות נוגדנים עצמיים נגד בלוטת התריס. הטיפול הסטנדרטי כולל מתן תחליף הורמונלי – לרוב לבוטירוקסין (Levothyroxine) – שמטרתו להשיב את רמות ההורמונים לתקין ולאפשר תפקוד פיזיולוגי מלא. 

גורמים תורמים וסיכונים סביבתיים

לצד הנטייה הגנטית, חוקרים מזהים גם תרומה של גורמים סביבתיים ואורח חיים להתפתחות או להחמרת המחלה. בין אלה נכללים:

• חוסר או עודף ביוד בתזונה

• חשיפה לקרינה

• עישון

• זיהומים ויראליים מסוימים

• מתח כרוני מתמשך

• רעלים, פטריות ועובשים

• 
  

ציר מעי–תריס: השפעת המעי על תפקוד התריס

בואו נדבר על האשימוטו והקשר למערכת העיכול. "ציר מעי–תריס" מתאר את מערכת ההשפעות ההדדיות בין המיקרוביום, רירית המעי, מערכת החיסון ובלוטת התריס.​

הורמוני התריס משפיעים באופן ישיר על תפקוד המעי באופנים הבאים:

• מוטיליות מעיים: הורמוני התריס מווסתים את תנועתיות (פריסטלטיקה) של המעי. תת-פעילות תריס (היפותירואידיזם) מאטה את המוטיליות, מה שמוביל לעצירות כרונית, זמן מעבר ארוך מדי של מזון במעי, וסיכון מוגבר לצמיחת יתר של חידייקם במעי הדק (סיבו). מצד שני, יתר-פעילות תריס (היפרתירואידיזם) מאיצה את תנועות המעי ועלולה לגרום לשלשולים.

• הפרשות עיכול: הורמוני התריס משפיעים על ייצור חומצת קיבה, אנזימי עיכול, ומיץ מרה. תת-פעילות תריס עלולה להוביל לירידה בחומצת קיבה (היפוכלורהידריה), מה שפוגע ביכולת לעכל חלבונים ולספוג מינרלים חיוניים כמו ברזל, סידן ומגנזיום.

• מיקרוביום המעי משפיע על מערכת החיסון המולדת והנרכשת, על ייצור ציטוקינים ועל ויסות תהליכי סבילות חיסונית – כולם רלוונטיים להתפתחות מחלות אוטואימוניות כמו האשימוטו.​

קשר דו-כיווני זה משפיע באופן משמעותי על בריאות התריס ועל התפתחות מחלות אוטואימוניות כמו האשימוטו.

• 
  

דיסביוזיס בהאשימוטו: מה מצאו במחקרים?

מספר מחקרים מצאו שרמות הורמוני התריס משפיעות על הרכב המיקרוביום ושמטופלים עם האשימוטו מציגים פרופיל מיקרוביום שונה לעומת אנשים בריאים.​

ממצאי מחקרים:

• נמצא שבחולי האשימוטו יש ירידה בגיוון ובעושר חיידקי המעיים, כאשר השינוי בולט יותר במטופלים עם תת-פעילות לעומת אלה עם תפקוד תריס תקין.​

• במחקרים שונים תוארו שינויים ברמות של מיקרואורגניזמים כמו Firmicutes ו‑Bacteroidetes, וכן שינוי ב‑24 סוגי חיידקים ו‑67 מינים, גם בשלב מוקדם של המחלה כשהבלוטה עדיין מתפקדת.​

• נצפתה גם הפרעה ברשת האקולוגית של המיקרוביום, עם ירידה באינטראקציות מעכבות בין חיידקים מועילים לפתוגנים פוטנציאליים, כגון Klebsiella, Escherichia ו‑Streptococcus.​

הממצאים הללו מחזקים את ההשערה שחוסר איזון בחיידקים ספציפיים עלול לתרום להתפתחות ולהתקדמות של האשימוטו.​

חדירות מעי מוגברת (מעי דליף) בהאשימוטו

אחד המנגנונים המרכזיים המוצעים לקשר בין המיקרוביום לאוטואימוניות הוא חדירות מוגברת של רירית המעי. מדובר במערכת דו- כיוונית. מצד אחד​ הורמוני התריס תומכים בשלמות רירית המעי ובתפקוד תקין של מחסום הדם-מעי (Blood-Gut Barrier). חוסר בהורמונים אלו עלול לתרום לחדירות מעיים ולדלקת.

מצד שני, כאשר מחסום המעי נפגע, חלקיקי מזון, מטבוליטים חיידקיים, רעלנים וליפופוליסכרידים (רעלני LPS) יכולים לחדור לדם, להפעיל את מערכת החיסון ולהגביר הפרשת ציטוקינים פרו‑דלקתיים ובכך לתרום להתפרצות האשימוטו.​

ממצאי מחקרים:

• במספר מחקרים נמצא שבחולי האשימוטו – כולל ילדים ובני נוער – רמות הזונולין (מרקר המבטא את רמת חדירות המעי) בצואה היו גבוהות יותר מאשר בקבוצת הביקורות, מה שמרמז על חדירות מעי מוגברת.​ 

• מחקר אחר הדגים שחולי האשימוטו מציגים חדירות מעי מוגברת בדומה למחלות אוטואימוניות אחרות, מה שמחזק את ההנחה ש"דליפת מעי" היא רכיב פתוגני ולא רק תופעת לוואי.​

מנגנונים אפשריים: איך המיקרוביום מעודד אוטואימוניות?

מספר מסלולים ביולוגיים מציעים הסבר לקשר בין דיסביוזיס לבין האשימוטו:​

• חיקוי מולקולרי – אנטיגנים חיידקיים בעלי דמיון מבני לחלבוני תריס (כמו TPO או TG) עלולים להוביל לייצור נוגדנים החוצים-ריאקטיביים המכוונים גם כלפי בלוטת התריס.​

• הפעלת מערכת החיסון המולדת – מרכיבי דופן חיידקים, כמו LPS ו‑peptidoglycan, נקשרים לקולטני TLR ומעודדים ייצור ציטוקינים (כגון IL‑6, TNF‑α), המקדמים תהליכים אוטואימוניים.​

• שינוי בפרופיל ה‑T‑cells – דיסביוזיס יכול להטות את האיזון בין תאי T (שמעודדים סבילות) לבין Th17/Th1 (דלקתיים), ובכך להפחית סבילות לאנטיגנים של בלוטת התריס.​

• שינוי במטבוליטים של המיקרוביום – ירידה בחיידקים פרוביוטיים מייצרי חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFA) כמו butyrate יכולה להפחית תמיכה בשלמות רירית המעי ופעילות אנטי‑דלקתית.​

• 
  

המיקרוביום, ייצור הורמוני תריס וספיגת נוטריינטים

המיקרוביום אינו משפיע רק על מערכת החיסון, אלא גם על זמינות נוטריינטים חשובים לתפקוד התריס.​

• חיידקי מעי מסוימים מעורבים בספיגה ובמטבוליזם של יוד, סלניום, ברזל ואבץ – כולם חיוניים לסינתזה ולפעילות של הורמוני התריס.​

• דיסביוזיס והפרעות בעיכול (כגון SIBO, צליאק או רגישות לגלוטן) יכולים לפגוע בספיגת נוטריינטים אלו ובכך להחריף תת-פעילות, גם כשהתרופות והדיאטה נראים "תקינים".​

• בנוסף, המיקרוביום עשוי להשפיע על דה‑יודינציה של T4 ל‑T3 באמצעות מנגנונים הקשורים באינזימים מקומיים ובמצב הדלקתי הסיסטמי.​

• 
  

מה אומרת הספרות על פרוביוטיקה, פרהביוטיקה ודיאטה?

פרוביוטיקה ופרהביוטיקה

• מטא‑אנליזה עדכנית של מחקרים אקראיים מבוקרים מצאה שפרוביוטיקה/פרהביוטיקה שמוטתאמות ספציפית לאדם יכולים להשפיע על מדדים כמו נוגדנים בגרייבס ולשפר סימפטומים הקשורים לעצירות ודיסליפידמיה.​

• עבודות חדשות בהאשימוטו עצמה מציעות כי שילוב של תזונה בריאה ופרוביוטיקה יכול להפחית רמות Anti‑TPO ולשפר איכות חיים, אם כי נדרשים מחקרים גדולים ומבוקרים יותר כדי לאשש זאת.​

מסקנה פרקטית: פרוביוטיקה עשויה להיות כלי תומך בהפחתת דלקת, שיפור תסמינים גסטרואינטסטינליים ותמיכה בשלמות רירית המעי.​

תזונה, גלוטן וסיבים

• חלק מהחולים בהאשימוטו סובלים מצליאק או מרגישות שאינה צליאק לגלוטן, ושם דיאטה ללא גלוטן היא קריטית הן למעי והן למערכת החיסון.​

• גם ללא צליאק, היו דיווחים על שיפור בתסמינים (עייפות, נפיחות, כאבים) ובהפחתת מדדי דלקת לאחר צמצום מזונות מעובדים, סוכרים פשוטים ושומני טראנס, יחד עם העלאה של סיבים פרהביוטיים ופוליפנולים.​

• צריכת סיבים פרהביוטיים (כגון אינולין, FOS, ירקות שורש, קטניות – במידת הסבילות) תומכת בחיידקים מייצרי חומצות שומן קצרות שרשרשת SCFA , המשפרים שלמות רירית המעי ויכולים לעודד פרופיל חיסוני פחות דלקתי.​

• 
  

מה אפשר לעשות בפועל? (ברמה קלינית-יישומית)

על מנת לטפל בהאשימוטו בצורה עמוקה ומדוייקת יש חשיבות בשילוב צעדים ממוקדי צירים מעי-מוח- תריס:​

• הערכת סימפטומים מעיים (ניפוח, עצירות/שלשול, כאב בטן, רגישות למזונות) וביצוע בדיקת מיקרוביום לבירור דיסביוזיס/חדירות מעי.​

• התאמת תזונה אנטי‑דלקתית עשירה בירקות, פירות במידה, שומן איכותי וחלבון מלא, עם צמצום מזון מעובד, אלכוהול, גלוטן ושומן טרנס.​

• שילוב סיבים פרהביוטיים ו/או תוספי פרה ביוטיקה בצורה הדרגתית לפי סבילות והתאמה אישית, מתוך מטרה לשפר גיוון של החיידקים וייצור SCFA.​

• שימוש מושכל בפרוביוטיקה (סטריינס ספציפיים של Lactobacillus ו‑Bifidobacterium, או תכשירי מולטי‑סטריין), תוך הערכת תגובה קלינית.​

• התייחסות אקטיבית לניהול סטרס ושיפור איכות השינה, כיוון שציר מוח–מעי–תריס מושפע משמעותית ממצב נוירו‑אנדוקריני ודלקת כרונית.​

• 
  

סיכום קליני-אינטגרטיבי

העדויות הקיימות משרטטות תמונה שבה האשימוטו היא מחלה של מערכת החיסון ושל ציר מעי–תריס, לא רק של בלוטת התריס עצמה.​ הטיפול ההורמונלי יכול לסייע במצבים מסויימים, אבל לצד הטיפול ההורמונלי הקונבנציונלי כדאי לשלב עבודה מודעת על המיקרוביום, טיפול בחדירות המעי ותמיכה באורח חיים מטיב. טיפול נטורופתי ממוקד ומותאם אישית בהאשימוטו עשוי לשפר תסמינים, להפחית דלקת סיסטמית ולתמוך באיזון ארוך טווח.​ בקליניקה, אני מבצעת בדיקת מיקרוביום מקיפה -GI Axis Advanced  שמספקת תמונה מפורטת של:

 הרכב המיקרואורגניזמים במעי: זיהוי חיידקים מועילים ופתוגניים, פטריות, טפילים ורמת הגיוון המיקרוביאלי

• השפעה על צירי תקשורת בגוף:

  • ציר מעי-מוח (Gut-Brain Axis)

  • ציר מעי-תריס (Gut-Thyroid Axis)

  • ציר מעי-הורמונים

• סמנים תפקודיים: רמות דלקת, חדירות מעיים, יכולת עיכול וספיגה, ייצור חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFAs)

• זיהוי דיסביוזיס: חוסר איזון במיקרוביום שעלול לתרום להפעלה אוטואימונית.

על בסיס תוצאות הבדיקה, אני בונה תכנית טיפולית אינטגרטיבית ומדויקת הכוללת:

✓ פרוטוקול תזונתי אישי: דיאטה אנטי-דלקתית מותאמת לפרופיל המיקרוביום והרגישויות האישיות

✓ פרוביוטיקה ממוקדת: בחירת זנים ספציפיים של פרוביוטיקה בהתאם למה שחסר במיקרוביום שלך

✓ פרה-ביוטיקה: סיבים תזונתיים בהתאמה אישית שמזינים את החיידקים המועילים שנמצאו בחוזר איזון

✓ תוספי תזונה מבוססי בדיקות: סלניום, ויטמין D, אבץ, אומגה-3 ועוד - בהתאם לצרכים האישיים

✓ פרוטוקול לריפוי רירית המעי: צמחים ותוספים נוספים להפחתת חדירות מעיים

✓ ליווי אורח חיים: הנחיות לניהול מתח, שינה ופעילות גופנית

המטרה: איזון מערכתי ארוך טווח

הגישה הזאת אינה מחליפה את הטיפול הרפואי המקובל אלא משלימה ומחזקת אותו, תוך התמקדות בשורשי הבעיה ולא רק בניהול התסמינים. המטרה היא ליצור סביבה פנימית בגוף שתומכת בתפקד תקין של מערכת העיכול (כי כל הבעיות מתחילות מהמעי!), איזון חיסוני, מפחיתה דלקת ותורמת לאיכות חיים מיטבית.

יחד, נעבוד על: זיהוי הגורמים המעוררים את התגובה האוטואימונית, איזון ציר מעי-תריס, הפחתת רמות נוגדנים, שיפור תסמינים יומיומיים ובניית בריאות ארוכת טווח - כל זאת ניתן לשלב לצד המשך הטיפול ההורמונלי האנדוקרינולוגי.

האשימוטו והקשר למערכת העיכול